ריצוי יתר - אחד החבלנים הגדולים ביותר שקיים בנו

הוא מופיע מתוך מקום שאנו לא רוצים להרגיש את אותו רגש כואב, אנו שמים מגננות של ריצוי יתר כדי שלעולם לא נרגיש שוב את אותו הכאב שחווינו בעבר.

אם נסתכל על ריצוי יתר במערכת יחסים:

יכול להיות שבהתחלה זה יכול להחמיא (לבן/בת הזוג) אבל באיזה שלב זה מתחיל להרגיש שאין לי פה שותף... שעל כל דבר אומרים לי אמן... אין מי שישים לי גבולות .

ו... איך אני יכול לכבד אותו/אותה אם הוא בעצמו/ה לא מכבד/ת את עצמו/ה ?

- לפעמים אנחנו כל כך רוצים שמשהו יקרה בקשר שאנחנו מייפיפים את הדברים... מקטינים עצמנו, לא מביאים את עצמנו בעוצמה.

ריצוי, ביטול עצמי מתוך חוסר הכרה בערך שלנו וממקום שמאמינ/ה שאולי לא אמצא מישהו טוב יותר ממנו/ה.

הדברים משתקפים מולנו

האחר ישקף לנו את חוסר הבטחון שלנו

יראה לנו את הדברים ההיפך

יעצים את זה בצורה כל כך מוגזמת מולנו –

ואז לא תהיה לנו אפשרות אחרת: אנחנו - מרצים מרצים עד שמתפוצצים!

זה כמו חתימה נישמתית . אנחנו ממש חותמים חוזים עם נשמות - כדי שיזעזעו אותנו

זה שיעור קריטי של "הכרה בערך שלך" ... של נתינה מאוזנת

מערכת יחסים בריאה לא תוכל לפעול כשזה השורש שלה. כשזה הבסיס שלה.

ברמת נשמה, אני זימנתי אותו לחיים שלי כדי שהוא יצור לי את שיברון הלב הזה וכך אתפקח ואתפתח להכיר בערך האמיתי שלי.

כשאנחנו נסכים להסתכל באמת בעניים .

לקחת אחריות, לעבוד על החלקים שלי, לעבוד על המקום של הכרה בערך, על חיזוק הבטחון העצמי, שאני מאמינה שאני ראויה ואיזה זכות יש למי שיהיה איתי. ולחזק יותר ויותר.

אני לעולם לא אסכים להתפשר על כזו צורת התנהגות ובאיזה מקום אני אבין שזה לא הדרך להשיג זוגיות בריאה שתאריך לאורך זמן.

נדרשת כאן עבודת עומק ריגשית, ליצור ריפוי עם הילד/ה הפנימי, לבקש סליחה מהלב, לא מהשכל.

חוסר העיבוד הריגשי – לא מאפשר באמת לדברים לצאת .

כשעושים את התהליך רואים כמה זעם, כמה תיסכול, כמה אשמה יש שם...

עד שאבין שזו לא הדרך .

לא תמיד אנחנו יודעים לעשות את ההבדל

ואיך לעשות את זה בצורה/נתינה מאוזנת.

כמות האנרגיה שאנו נותנים צריכה להיות בהתאמה לאנרגיה שאנו מקבלים .

בצורה מדודה.

חשוב לעשות סוו'יץ ולהסכים לראות מי אני באמת ?

כל עוד לא יוצרים באמת את הריפוי – לא נוכל באמת להיכנס לקשר חדש.

ומה הלאה ? מה אני הולכת לעשות עם אותה דמות שלי המרצה ?

האם אני מסכימה להתנהל מאותו דפוס, מאותה התנהגות אוטומטית שאני צריכה לשלם עליה כזה מחיר?

מה אני בוחרת ? כרגע בנקודה הזו בזמן ? להתנהל מול הדמות הזו?

האם אני אמשיך לפעול ליד החיים? או שהדמות הזו סיימה את תפקידה בחיי ואני לומדת את השיעור שהדמות הזו מבקשת ללמד אותי.

לקחת החלטה: האם אני בוחרת לשחרר אותה מחיי ? לסיים את שירותה בחיי.

להרגיש את המקום שנפתח שם, שמתעצם שם, שלא מסכים יותר להתנהל מהמקום הישן המכווץ של פחד, של שליטה.

להיות אני באמת, ליצור את החיבור לחופש, להתחבר למנהיג/ה שבתוכי.

לנהל את חיי בעוצמה.

להכיר במתנות שקיבלתי ולחלק אותם לאחרים.

זה השלב החדש שמבקש לבוא לחיינו. מתחילים להשיל לאט לאט את כל השכבות מהלב ולהתחבר לחופש של להיות אני באמת, במלא העוצמה.

זה לא מספיק להבין את זה.

צריך לסלוח בלב.

עבודה ריגשית זקוקה לתהליך. וללקיחת אחריות.

להחליף את האוטומטיים הישנים במנטרות חדשות, לעשות חיווטים חדשים במח.

להסיר שכבות שהשכיחו ממני את המקור האלוהי שבי.

יש קשר ישיר בין מחלות פיזיות להדחקה ריגשית.

מתח נפשי מתמשך מפחית את תפקודה של המערכת החיסונית.

חשוב לתת לרגש מקום, להכיר בו, להתמיר אותו ולשחרר את הרגש הכואב .

כשאנו לא נותנים ביטוי לרגשות שעולים בנו: משתיקים, מדחיקים אותם– זה המתכון למחלות.

לא תמיד אפשר לבד, לפעמים צריך מישהו שיעבוד איתנו על מה שעולה.

אם תירצו לעשות את זה יד ביד - מוזמנים להגיע אלי, לקליניקה שלי בחולון, אני עושה תהליכים להעצמה וריפוי דרך התת מודע וגם משחררת כאבים, או לסשן בזום, להתקלף מרגשות והגנות מיותרות ולחיות בעוצמה. טיפול רגשי נעשה באמצעות חזרה לילדות –דרך מציאת המקור לאותם מחשבות ורגשות הנוכחיים.

(מבוסס על לימודי: קבלה, פסיכותרפיה, אלכימיה ריגשית, אורתופדיה רגשית)